ארי זיו

עוד משהו שאנשים מגלים מאוחר מדי: רוב הסכסוכים המשפטיים בכלל לא מתחילים מתוכן מהותי.

הם מתחילים מאגו שנגרר ואז מתחיל הפסטיבל: הודעות, עקיצות, "אמרת", "לא אמרתי", עורכי דין, בקשות, תצהירים, ושני הורים סבירים לגמרי הופכים למנהלי סכסוך במשרה מלאה.

לכן אני אומר לזוגות בפרידה: יותר חשוב לטפל בחיים האמיתיים, ופחות בניצחון של האגו.

<p>הטיפ הכי יקר שאני יכול לתת לכם בחינם: <strong>אל תגיעו לשופט אם אפשר לא להגיע לשופט.</strong></p><p>אני אומר את זה גם כעו"ד משפחה וגם כגרוש. אנשים בטוחים שבית משפט הוא המקום שבו "יעשו צדק". בפועל, הרבה פעמים זה המקום שבו שורפים עשרות אלפי שקלים כדי לקבל פסק דין שאף אחד לא באמת מרוצה ממנו, ובדרך הילדים סופגים את כל המתח.</p><p>אם יש מודל שעובד לילדים שלכם — גם אם הוא לא נראה כמו תבנית 50/50 קלאסית — שווה לעצור ולהקשיב. <strong>בית עיקרי אחד עם הורה שני נוכח מאוד</strong> הוא לא "פחות הורות". לפעמים זה בדיוק ההפך: פחות העברות, פחות מריבות על תיקים ומטענים, יותר יציבות, יותר שגרה, יותר הורה.</p><p>הסכם טוב הוא לא ההסכם הכי לוחמני. הוא ההסכם שיש בו גם היגיון, גם גמישות, וגם מנגנון שמאפשר להורים להסתדר בלי לרוץ כל חודש לעורכי דין.</p><p>אגב, הילדים לא מקבלים נקודות על זה שניצחתם. הם רק משלמים את החשבון.</p>

הטיפ הכי יקר שאני נותן בחינם, גם כעו״ד משפחה וגם כגרוש: אם אפשר לא להגיע לשופט - אל תגיעו.

בית משפט נשמע כמו המקום שבו “יעשו צדק”. בפועל, הרבה פעמים זה המקום שבו שני אנשים משלמים הרבה כסף כדי שמישהו שלא מכיר אותם ואת הילדים שלהם יחליט איך ייראו החיים שלהם.

הגעתם למבוי סתם בגישור? תנסו לשלב תמיכה רגשית בתוך התהליך, ולא לרוץ לנצח בבית המשפט.
זה כמעט אף פעם לא נגמר בתחושת ניצחון. יותר כמו עייפות, נזק כספי וילדים שמרגישים את המתח גם כשכולם בטוחים שהם בסדר.