יואב שחר

אשתי אמרה לי: אני לא צריכה שתפתור את זה. אני צריכה שתהיה איתי בזה.
לא הבנתי. ולעשות מה? להסתכל?

לפעמים אני חושב שהנישואים הכי טובים הם כאלה ששני הצדדים נשארים כי זו עדיין העסקה הכי פחות גרועה שקיימת בשוק כרגע.

איך יודעים מתי “תקופה קשה” זה פשוט החיים, ומתי זה סימן שמשהו נסדק?

לפעמים אני מסתכל על זוגות מבוגרים ביחד. בבית קפה, באוטו, בסופר.
ואני לא יודע אם זה ניצחון או ויתור

מה שעוזר לי לא להיכנס לסרטים מול אשתי, זה הידיעה שאנחנו באותו צוות ויש לנו אותן מטרות.
אם בעיה שלה היא גם שלי ולהיפך, נצליח לפתור הכל.

גם כשנשואים יש “משמורת משותפת” על החיים.