ממש בקצרה, העקרונות שאנחנו שמים כאן על השולחן הם:
- גם לאחר הפרידה, שני ההורים נוכחים באופן יומיומי
- בית עיקרי אחד לילדים
- הכרה במציאות המשתנה לאורך השנים הקדימה
בהרחבה:

שני הורים נוכחים יומיומית, גם כשזה לא “היום שלו” או “הסופש שלה”. נוכחות יכולה להיות איסוף מחוג, שיחת ערב, ללכת לקניות, עזרה בשיעורים, או כל דבר אחר.
בית עיקרי אחד לילדים - מקום שבו נמצאים רוב החפצים, הבגדים והתחושה של “זה הבית שלי”, ולא "הבית של אבא \ הבית של אמא".
גמישות - ילד בן 4, ילדה בת 11 ונער בן 16 לא צריכים אותו דבר. מה שמתאים בשנה הראשונה אחרי הפרידה לא תמיד מתאים שלוש או שמונה שנים אחר כך.