החוק היבש מנסה לחלק את הילד כמו עוגה.
אפשר כבר להציע להפסיק לחתוך את העוגה ולמצוא את הדרך לאפות אותה ביחד.
לא כזוג, כהורים.
זה דורש מכם, ההורים, בגרות שלא תמיד יש לכם. אבל החדשות הטובות? בגרות זה משהו שאפשר לפתח.
רז טננבאום
משפטיעורך דין לשעבר לענייני משפחה, סבא
צבר ניסיון בבית המשפט לענייני משפחה, ומשם פרספקטיבה שלו. מסביר, מפרש ומשתף מהידע ומהנסיון.
פוסטים
באולם בית המשפט, צדק נמדד בחלוקה שווה של המשאב.
חצי מהכסף לכל צד. חצי מהזמן לכל צד.
אבל ילד הוא לא משאב שאפשר לחלק.
חצי מהכסף לכל צד. חצי מהזמן לכל צד.
אבל ילד הוא לא משאב שאפשר לחלק.
האם ניתן לקבל את תמיכת בתי המשפט? התשובה היא: החוק אדיש.
בתי המשפט למשפחה בישראל מכבדים כמעט כל הסכם שהורים מגיעים אליו בהסכמה.
אם תבואו לשופט עם הסכם יצירתי ומאוזן שדואג לכם, לילדים שלכם הוא יברך עליו.
בתי המשפט למשפחה בישראל מכבדים כמעט כל הסכם שהורים מגיעים אליו בהסכמה.
אם תבואו לשופט עם הסכם יצירתי ומאוזן שדואג לכם, לילדים שלכם הוא יברך עליו.
הרבה הורים כותבים: “אני לא מוכן לוותר.”
אני מבין.
רק שימו לב: בית משפט לא עובד עם “לא מוכן”. הוא עובד עם “מה אפשר”.
אני מבין.
רק שימו לב: בית משפט לא עובד עם “לא מוכן”. הוא עובד עם “מה אפשר”.
אני נזהר ממילים כמו “הוא לא ראה אותם שבוע” או “היא לקחה לי את הילדים”.
בדרך כלל זה תרגום של משפט אחר: “קשה לי לוותר על שליטה.”
שליטה היא הסם של פרידות.
והמחיר שלה הוא בדרך כלל הילד.
בדרך כלל זה תרגום של משפט אחר: “קשה לי לוותר על שליטה.”
שליטה היא הסם של פרידות.
והמחיר שלה הוא בדרך כלל הילד.
יש פה גם עניין של שפה: כשאנחנו אומרים “שלי/שלה” על ימים, אנחנו מלמדים את הילד שהוא עובר בעלות.
כן אבל מה האלטרנטיבה הפרקטית? אם לא מחלקים זמן, מה כן עושים?