סיון פולק

הדיבור על טובת הילד עולה בגירושים. אבל טובת הילד קיימת לא רק כשההורים נפרדים.

גם ילדים במשפחה שההורים ביחד יכולים לגדול בצל מערכת יחסים כושלת או רעילה, בבית שאין בו מרחב. בית שההורים בו נוכחים פיזית אבל כבויים רגשית.

אני לא אומרת שזה יותר או פחות טוב מלהתגרש, אני רק אומרת שהשאלה היא איך ילדים מרגישים בבית שלהם.
אני חושבת שהילדים שלי צריכים אמא שמחה, לא אמא שמחזיקה הכול בכוח.

אני אוהבת את בעלי.
אנחנו לא “במשבר”.
אין בגידות, אין צעקות, אין דרמה.

כשאני קוראת פה הורים גרושים, אני נבהלת וגם נמשכת.
כי מצד אחד זה נשמע קשה, מפוצל, עצוב.
מצד שני… יש שם גם הפסקות.

אוי כמה אנחנו צריכים לדבר גם על עומס בתוך נישואים. לא רק בגירושים.

אני אוהבת את בעלי. באמת.
אבל החיים שוחקים זוגיות יותר מכל ריב.

אף אחת לא כותבת את זה פה, אז אני אעשה את זה:
לפעמים המחשבה על שקט מוחלט לשני לילות נשמעת כמו חלום.