אני מסכימה עם זה שהילדים חווים פרידה משפחתית.
ברור.
הם לא אשמים בזה שהזוגיות נגמרה.

אבל אני לא מקבלת את הרעיון שאם נפרדנו, אז עכשיו צריך להתאמץ להוכיח לכולם שאנחנו עדיין “משפחה אחת”.

אצלי המצב החדש הוא פשוט: יש שתי משפחות.
יש משפחה אצל אמא, ויש משפחה אצל אבא.
וזה לא חייב להיות אסון. זה יכול להיות טוב, ויפה, ובריא, אם מפסיקים להתייחס לזה כאילו זו תקלה שצריך להסתיר.