ההבדל הדק והקריטי בין "ניכור הורי" לבין "סרבנות קשר מוצדקת"
"הגיעו אליי זוג הורים. האבא זעק 'ניכור הורי!' כי הילד בן ה-14 לא רצה לבוא אליו. האמא שתקה. יש אינפלציה בשימוש במושג 'ניכור הורי'. זה הפך לנשק יום הדין. אבל הספרות המקצועית, וגם דוחות הכנסת, עושים הבחנה שחייבים להכיר.

לא כל ילד שלא רוצה לבוא לאבא (או לאמא) הוא ילד מוסת. לפעמים יש לו סיבה טובה. קוראים לזה 'מוצדקות'. דוח הכנסת מ-2019 מבהיר את זה בצורה שלא משתמעת לשתי פנים: 'חשוב לדעת כי לא כל סירוב לקשר עם אחד ההורים או שניהם משמעו ניכור הורי... לעיתים הילד חש באופן טבעי, בעקבות הגירושים, פגיעה, נטישה וכעס... סרבנות זו של הילדים לקשר מחייבת טיפול, אולם אינה ניכור הורי'.

ההבדל? בניכור, הילד מציג תפיסה דיכוטומית של 'טוב ורע' ללא הצדקה במציאות. בסרבנות קשר, הילד מגיב לפגיעה אמיתית. כשאתם רצים לבית משפט וצועקים 'ניכור', אתם עלולים להחמיץ את העובדה שהילד שלכם פשוט כועס עליכם בצדק

ניכור הורי, דוח של הכנסת 2019.pdf