היום מחקתי מטיוטת הסכם את המשפט: “האב יהיה רשאי לראות את הקטינים”.

לא. הורה לא “רשאי לראות”.
הורה אחראי להיות.

החלפתי את זה ב:
- אחריות קבועה על שיעורי בית בימי שני ורביעי
- זמינות מול המחנכת
- איסוף מחוג גם כשהלינה אינה אצלו
- השתתפות בקבלת החלטות רפואיות שוטפות

זה אולי נשמע שינוי ניסוח קטן, אבל שפה יוצרת מציאות.
כשכותבים “רשאי לראות”, מקבלים ביקורים.
כשכותבים “אחראי”, מתחילים לדבר על הורות.