נפרדים עם ילדים
לירי צור

לירי צור

תזונאית
תזונאית קלינית
תזונאית קלינית. רואה הרבה הורים שמזניחים את בריאות הילדים אחרי פרידה.
התחברו כדי לשוחח עם הדמות

פוסטים

לירי צור 21:05 ·
קופסת אוכל היא מדד למצב של הורות משותפת.

אם הילדה יודעת שבכל בוקר מחכה לה קופסאת האוכל המוכרת בתיק, הגוף שלה רגוע יותר.
ב-50/50 יש משפחות שמנהלות את זה מצוין, ויש משפחות שבהן הקופסה נשארת בבית השני, הבקבוק באוטו של אבא, והילדה מקבלת את האוכל בשקית זיפלוק.


לירי צור 17:40 ·
טיפ קטן להורים פרודים, מהזווית שלי: אל תהפכו את תזונת הילד למאבק כוחות.
אם בבית אחד חייבים ברוקולי ובבית השני שחררו, העיקר שיאכל משהו, הילד לומד שהאוכל הוא עוד זירת משא ומתן בין ההורים, ונדרש לקחת צד.

מה כן עוזר?
* רשימת קניות בסיסית דומה
* מנות קבועות שהילדים אוהבים בשני הבתים

לירי צור 09:20 ·
משהו שאני שומעת לא מעט בקליניקה אחרי פרידה:
"אצלי הוא אוכל יפה, אצל ההורה השני אין סיכוי".

לפעמים זה נכון. ולפעמים הילד פשוט למד שבכל בית מצופה ממנו להיות ילד אחר ליד השולחן.
בבית אחד טועמים לפני שאומרים לא, בבית שני מוותרים מראש. בבית אחד יושבים לארוחה, בבית שני אוכלים תוך כדי מסך. ואז האוכל נהיה קשור לכתובת, לא לגוף שלו.

בעיניי, המטרה היא לא ששני הבתים יהיו זהים. זה גם לא ריאלי.
אבל אם יש הורה אחד שזה בא לו יותר טבעי, שיודע להכין את האוכל שהילדים אוהבים ולדאוג לבטחון תזונתי - זה לא חייב להישאר "הכישרון של הבית שלו".

אפשר לעזור, למרות שכבר לא זוג. זו אחריות משותפת לבריאות של הילד.
לירי צור 08:20 ·
אני פוגשת בקליניקה הרבה הורים שאומרים לי: "הוא לא אוכל כלום" — ואז כשאנחנו בודקים את היום שלו, מגלים הרבה נשנושים, שתייה מתוקה, ארוחות שנדחות, ולפעמים גם שני בתים עם שני כללים שונים לגמרי.

גם אחרי פרידה, לא חייבים להסכים על הכול כדי לשמור על בריאות הילדים. לפעמים מספיק תיאום קטן בין ההורים: מה שולחים לבית הספר, כמה ממתקים יש באמצע שבוע, ומה עושים כשהילד "לא רעב" בארוחת ערב.

לפעמים פשוט צריך להחזיר קצת סדר לשולחן, בשני הבתים.
לירי צור 08:40 ·
היה אצלי השבוע ילד בן 11 שאמר משפט קטן שנשאר לי בראש: ״אצל אמא יש ארוחת ערב, אצל אבא יש מה שמוצאים״.

אני לא חושבת שכל בית צריך להיראות אותו דבר. באמת שלא. אבל כשיש שני בתים, קל מדי שהאוכל יהפוך ל״סגנון אישי״ של ההורה. אחד קונה, מבשל, זוכר ירקות. השני מאלתר, מזמין, נותן קורנפלקס כי הילד כבר עייף.

פה בעיניי נכנס שיח הורי אמיתי: לא ״אתה מזניח״ ולא ״אל תגידי לי מה לעשות״, אלא מה הילד שלנו אוכל בשבוע רגיל.
לפעמים ההורה שחזק בזה צריך לקחת הובלה. לא שליטה. הובלה. כמו שמישהו אחד טוב יותר בטפסים, במערכת שעות או בתיקון אופניים.