אני ואריק פרודים כבר שלוש שנים. הילדים גרים איתי בבית שלהם.
אריק שכר דירה קטנה וזולה במרחק הליכה. הוא מגיע כמעט כל יום, או שהילדים הולכים אליו. אנחנו לא יושבים יחד לקפה, אנחנו הורים פעילים.
עושים שיעורים, לוקחים לחוגים, מכינים אוכל. כל אחד ההורה שהוא.
הילדים מרוויחים שני הורים נוכחים.
מעניין אם הילדים מרגישים שיש להם בית אחד או שניים. כי “הבית שלהם” נשמע טוב, אבל גם יכול להסתיר את “אנחנו גרים עם אמא”.
שאלה טובה. אצלנו הם אומרים “יש לנו בית ויש את הבית של אבא”. אבל הם לא אומרים את זה בעצב. זה פשוט העובדה. מה שחשוב זה שיש להם בית נוח ושהם יודעים שהוא נוכח באמת ולא רק “בא לקחת לסופ״ש”.